זרמי עומק עולמיים בבחירתו של טראמפ לנשיא ארצות הברית

אנו ימים ספורים לאחר בחירתו המפתיעה של טראמפ לנשיאות ארצות הברית. רוב הפרשנויות על בחירתו, מדברות על הקיטוב שיצרה ההתמודדות שלו ועל חוסר הסובלנות שהתגלה בארצות הברית לזרים ולמהגרים. אולם נראה שיש בשינוי הזה ביטוי לתהליכים הרבה יותר מהותיים, תת קרקעיים, המשותפים גם למה שקורה באירופה ביחס למהגרים אליה.

שחיקת הגלובליזציה את האדם
זו הפעם הראשונה שבארצות הברית המהווה במהותה ארץ הגירה, נשמע קול המבקש לעגן אותה כמסגרת לאום ברורה שאינה פרוצה. הקול מופיע אולי בצורה מעוותת, באופן וולגרי ועל חשבון אוכלוסיות חלשות, אולם הוא דומה לקול הנשמע כיום אף באירופה, מול שטף המהגרים המגיע אליה מסוריה, עיראק ואפריקה.

המסר הוא ברור. עידן הגלובליזציה וה"שוויון" שהשטיח את העולם להיות מערכת כלכלית משומנת אחת, מעיק על בני האדם. מתרבויות אתניות היונקות את קיומן ועצמתן ממקומות הולדתן, הפכו מיליוני אנשים לנעים ונדים אחר הקיום הכלכלי, תלושים מתרבותם המקורית וללא עוגן ערכי קיומי. בחירתו של טראמפ היא עוד זעקה לא ממוסדת, המבקשת להשתחרר מתרבות שנכפתה במשך שנים על מליוני בני אדם.

מ"שיוויון" משטיח - אל הגדרתם האוטנטית של העמים
את הקול הזה אנחנו צריכים להפנים טוב טוב גם אצלנו. זה הזמן, להעז ולשנות את מה שכל מנהיגי ישראל משנת 92 פוחדים לשנות – את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שהפך להיות שלא על פי כוונת המחוקק המקורית לחוק "שוויון", המבטל את הייחודיות האתנית של הלאום הישראלי והופך את מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה ומהגריה.

האם שנוי זה יביא לשנאת האחר? להפך! חזרת העולם לתרבות הלאום הנסמכת על ארץ המוצא, תביא למאמץ לקיים את הלאומים כל אחד במקום מושבו המקורי, במקום להפכם לעבדים גולים, למכונה הכלכלית העולמית.